משמורת משותפת

משמורת משותפת

הליך גירושין של בני זוג מחייב דיון בנושאים שליוו את החיים המשותפים ודורשים טיפול לתקופה שאחרי פירוק הזוגיות. אחד הנושאים החשובים הוא נושא המשמורת על הילדים.

בעבר, היתה נהוגה "חזקת הגיל הרך", לפיה הנחת המוצא היא ש  "…ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

ועדת שניט – "הוועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין"  הוקמה בשנת 2005 על ידי שרת המשפטים, דאז, ציפי לבני. הועדה, בראשות פרופ' דן שניט מונתה לבחון את הכללים לחלוקה בין הורים ושיתוף באחריותם כאשר אינם חיים יחד. ובפועל הביאה לביטולה של חזקת הגיל הרך והגבירה את השיוויון בין האב והאם בנושא המשמורת.

המושג "משמורת משותפת" הוא תוצר של מערכת המשפט שמגדירה את שני הורי הילדים כמשמורנים שווים לילד – בין אם חלוקת הזמן ביניהם שווה ובין אם לאו.

ועדת שניט התבקשה להציע דרכים לשכלול הכלים העומדים לרשות ביהמ"ש לענייני משפחה וביה"ד הרבניים לשם קביעת טובת הילד בנוגע להסדרים אלה. 

הועדה הכניסה לשימוש את המושג "אחריות הורית משותפת" וכך הדגישו את האחריות של ההורים לילדיהם ולא התייחסות אליהם כאל רכוש או חפץ.

על מנת שילדים לא ישמשו נשק למאבק המשפטי בין הוריהם, רצוי שכל אחד מהצדדים ישכור את שירותיו של עו"ד לדיני משפחה.

עבודתה של הועדה הסתיימה בדצמבר 2011 ומסקנותיה הוגשו לשר המשפטים, דאז, יעקב נאמן. שר המשפטים בחן את הצעות החקיקה שהגישה הועדה והעביר את מסקנותיה ליועץ המשפטי לממשלה להכנת תזכיר הצעת חוק בנושאים הרלוונטיים לפעולתה ודיוניה של הועדה. השר נאמן הציע לעודד הידברות בין ההורים באמצעות גישור, תיווך או ייעוץ שמטרתם לממש את זכויות הילדים ומימוש "טובת הילד" מבלי להדרש להתערבות בתי המשפט לענייני משפחה או בתי הדין הרבניים.

 עורך דין לענייני משפחה בנושא משמורת

אחת מהמלצות ועדת שניט היא שההורים יעשו את מירב המאמצים להגיע להסכמות ביניהם בטרם יגישו תביעה לבתי הדין. ושרק בהיעדר אפשרות אחרת, יגיש כל אחד מהצדדים לבית המשפט הצעה להסכם הורות ואופן מימוש אחריותו ההורית כלפי ילדיו.

היתרונות הבולטים בהצעה זאת טמונים באפשרות למנוע אחוז משמעותי מהמריבות שעלולת להתגלע בין בני זוג בעת פרידה, וההכרח לבנות הדכם הורות תחייב את ההורים לדון ברצינות בנושאים המורכבים שכלולים בהורות של כל אחד מבני הזוג ולהבין את המשמעות של כל סעיף בהסכם על חייו וחיי ילדיו בעתיד.

פניה לעורך דין לענייני משפחה בשלב זה של הליך הגירושין, תכליתה לסייע בקבלת החלטה שתבטא את עקרון הגנת הילד ותממש דאגה מירבית לטובתו. עיקרון זה שואף להעניק לטובת הילד את המשמעות הכבדה ביותר מבין מגוון השיקולים שנלקחים בחשבון בעת דיון משמורת. ולפחית את משקל הסכסוך האישי שבין הצדדים – שמביא, במקרים רבים לפגיעה בבני הזוג, ביחסים שממשיכים להתקיים ביניהם גם כפרודים וגרושים, ובילדים שעומדים בלב הסכסוך.

ההכרעה בבית הדין לענייני משפחה ובבית הדין הרבני על החזקת הילד

מיותר לציין שמדובר באחת ההחלטות הקשות שבית הדין צריך לקבל. החלטה שתשפיע על המשך חייו של ילד ועל יחסיו עם שני ההורים שלו להמשך חייו.  כשמדובר בהורים ששניהם כשרים למשמורת ולא ניתן לקבוע באופן חלוט בידי מי יש להפקיד את המשמורת על הילדים, ממונים מומחים שעליהם מוטלת המשימה לבדוק את הדרך הנכונה ביותר לממש את זכותם להיות מוחזקים ע"י ההורה המתאים ביותר שידאג לטובתם. בקשה למשמורת משותפת תבדוק את האפשרות ליישום המשמורת המשותפת ללמול עקרון טובת הילדים שמהווה שיקול רב משקל בסוגית המשמורת.

 

גירושין ומשמורת

במהלך נישואים וכך גם בעת משבר זוגי וכשאפשרות הגירושין נמצאת על הפרק, על ההורים לחשוב תמיד על טובת ילדיהם המשותפים. הזמן שיבלו במחיצתם, האחריות וההשפעה שלהם על חיי הילדים במטרה להוות חלק משמעותי וחיובי בחיים שלהם. פירוק הזוגיות, אל לו להיות פירוק של יחסי הורים וילדים. כדי להמשיך ולקיים מערכות יחסים בריאות בין ההורים לילדים, מתוך הבנה שבני הזוג לשעבר ימשיכו להיות חלק מסויים בחיים גם אחרי הפרידה, נכון שכל אחד מהצדדים ישכור את שירותיו של עורך דין שהוא סומך על דעתו ומאמין שייצג אותו ואת האינטרסים האישיים והמשפחתיים שלו נכונה.